המטופל שאינו יכול לתאר את הבעיה בשפה שלכם

שפת השיחה אינה שפת הרישום

מטופל יכול לשאול על חניה ברוסית ולקבל תשובה ברוסית בלי ששום דבר ייכנס אחריו לתיק. ההבחנה שכדאי לעשות לפני הפעלת תוכנה כלשהי היא בין מידע שהמרפאה מפרסמת, שמותר להעביר בכל שפה בחופשיות, לבין תוכן רפואי, שאסור. עוזר שתרגם תיאור של תסמין לשפת הרופא עשה דבר שאיש לא ביקש ממנו ושאיש לא יוכל לבדוק. שיעביר את השאלה מילה במילה, בשפה שבה הוקלדה, והמשמעות תיקבע על ידי אדם.

בן משפחה אינו מתורגמן, וכדאי שהמרפאה תאמר זאת

הבן הבוגר שבא לתרגם עושה טובה ויוצר בעיה: הוא עורך, הוא מרכך, הוא עונה במקום אמו, והוא נוכח בשיחה שהיא אולי הייתה מנהלת אחרת לבדה. ילד באותו תפקיד גרוע יותר. מרפאות ממעטות לנסח כאן עמדה, כי ניסוח כזה נשמע לא מסביר פנים, ולכן העמדה נולדת בדלפק. עדיף לפרסם אותה במילים פשוטות, בכל שפה שאתם משרתים: מתי המרפאה מזמינה מתורגמן, מתי קרוב משפחה יכול לסייע, ובאילו שיחות אין צורך באף אחד מהם.

מה מתורגם בבטחה ומה דורש אדם

שעות פעילות, איך מגיעים, מה להביא, אילו מבטחים מתקבלים, איך מבטלים, האם נדרשת הפניה - כל זה טקסט שניתן לפרסום, וניתן לענות עליו בארבע שפות בלי סיכון. תסמין, שם של תרופה, מינון, תוצאה, הנחיה אחרי פרוצדורה - אף אחד מאלה אינו שייך לעוזר בשום שפה, והסיבה אינה איכות התרגום. הסיבה היא שהמטופל יפעל לפי התשובה. הקו כאן זהה לקו שבכל שאר המרפאה, והשפה אינה מזיזה אותו.

לתעד את הצורך בזמן הקביעה, לא בדלת

מתורגמן צריך להזמין, והמרפאה מגלה שהיא זקוקה לו כשהמטופל כבר עומד מולה. הפתרון הזול ביותר אינו קשור לטכנולוגיית שפה: לשאול בזמן קביעת התור, בשפת המטופל, ולרשום את התשובה במקום שבו הרופא יראה אותה. שדה אחד, שמולא כמה ימים קודם, מבטל את התור שאחרת יידחה כי לא היה מי שינהל אותו.